שמואלי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה כספית ובה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 15,913 ₪. הסכום מורכב מסכום של 5,913 ₪, העדר זיכוי של עסקה שהתבצעה בעסקו: ועוד 10,000 ₪ פיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק.

התובע מנהל עסק לממכר משקאות אלכוהוליים וסיגריות, תחת השם המסחרי "קלאסה" והוא גם לקוח של הנתבעת.

הנתבעת הינה תאגיד המסלק עבור לקוחותיו, דוגמת התובע, חיובים המבוצעים על ידי כרטיסי אשראי של צרכנים הנמנים על רשימת לקוחותיה.

אין חולק כי ביום 27.3.11 התקשר מאן דהוא בטלפון לעסקו של התובע וביקש לבצע עסקת רכישה מרחוק של יינות וסיגריות בשווי כולל של 5,913 ₪. המתקשר הציג עצמו כבעלים של כרטיס אשראי שהנפיקה הנתבעת לצד ג' בשם יהודה נחום. שווי העסקה כולה 5,913 ₪ כאמור לעיל.

העסקה בוצעה ביום 27.3.11 שהיה יום א' בשבוע, בסמוך לשעה 18:30.

נוכח היקף העסקה, פנה התובע לנתבעת וביקש לקבל אישורה לביצוע העסקה. מוקד לקוחות של הנתבעת אישר את העסקה. התובע לא מיהר למסור את הסחורה לרוכש, אלא התקשר ביום 29.3.11 סמוך לשעה 10:00 למוקד שירות לקוחות של הנתבעת והאחרונה אישרה לו בשנית את האפשרות לביצוע העסקה.

התובע הוסיף לבדוק ובצהרי יום 29.3.11 סמוך לשעה 12:00, התקשר למוקד שירותי בנק אוטומטיים וגם מח' הביטחון של האחרונה, אשרה לו כשרות העסקה.

לאחר אישור משולש זה, נתן התובע את הסכמה למסירת הטובין לנהג מונית שהגיע לעסקו.

למחרת היום, קרי ב 30.3.11 התקשר איש ביטחון של הנתבעת והודיע לתובע כי כרטיס האשראי שבאמצעותו בוצעה העסקה נגנב מבעליו החוקיים ועל כן הנתבעת מנועה מלשלם לו. הנתבעת תומכת בטיעוניה בהסכם שנחתם בינה לבין התובע כעוסק והמחייב אותו לוודא את זהות המתקשר עמו קודם ביצוע העסקה וכי ישנה חובה להחתים את הרוכש על שובר התשלום קודם ביצוע העסקה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי היא מנועה מלשלם לתובע וזאת נוכח הוראות ביהמ"ש העליון בפרשת ישדר המרהט חיפה נ' כרטיס אשראי לישראל בע"מ, רע"א 8501/04 (לא פורסם) מפי כב' השופט א. רובינשטיין. בעמוד 9 לפסה"ד המודפס מובא ציטוט מדווח ועדת ברק משנת 1982 (כך !!). הרעיון מאחרי עסקאות בטלפון המכונות עסקאות בחסר, היה לאפשר עסקאות בסדר גודל של עשרות או מאות בודדות של שקלים וחיוב חברת הכרטיסים דוגמת הנתבעת, גם אם המדובר במעשה מרמה כבענייננו.

כך גם צוין שם, כי עסקאות בסדרי גודל של עשרות אלפי שקלים לא תוכלנה להיכנס בגדרי עסקאות טלפוניות. עולם כרטיסי האשראי והעסקות מרחוק עובר שינויים מפליגים וכיום אין כל מניעה מלרכוש כרטיסי טיסה ו/או חבילות נופש באמצעות האינטרנט במשולב עם טלפון, כאשר בין הרוכש המזמין לבין העוסק אין ולא יהיה קשר עין או נוכחות פיזית. הרוכש יקבל את כרטיסי הטיסה ישירות לתיבת דואר אלקטרוני שימסור כך גם את הוואוטשר ושוב כשאין כל מגע עין בין הרוכש – המזמין לבין העוסק – הספק. כך שנראה לי כי בחלוף השנים עוקצה של הלכת ישדר אם לא בוטל לגמרי, מחייב חשיבה מחודשת.

כך או אחרת, בענייננו, עומדת לזכותו של התובע עובדה חשובה העולה מכתב ההגנה של הנתבעת (כך !!) והמאבחנת את ענייננו מפרשת ישדר הנ"ל.

הנתבעת מודה בפרק העובדות של כתב הגנתה בסעיף 16, כי העסקה מושא כתב התביעה נקלטה במחשבי הנתבעת ביום 28.3.11. והנה בסעיף 17, מודה הנתבעת כי בו ביום 28.3.11 הבעלים החוקי של הכרטיס, יהודה נחום, הצהיר כי הוא לא ביצע כל עסקה עם התובע וכי זר עשה שימוש בפרטי כרטיס האשראי שלו.

הנתבעת לא מספרת לנו, ולו ברמז, באיזו שעה נקלטה במחשביה הודעת הלקוח יהודה נחום על שימוש לא חוקי בכרטיסו, ובעיקר אינה נותנת הסבר לא סביר ולא בכלל מדוע מידע קריטי זה לא הועבר מיידית לתובע שלו כך נעשה, איש מהצדדים לא היה נפגע. התובע לא היה מנפק את הסחורה והמחלוקת לא היתה מגיעה לביהמ"ש.

הנתבעת אינה מכחישה כי התובע התקשר אל שב"א ביום 29.3.11 וביקש אישור נוסף קודם שהוציא את הסחורה ממחסניו.

לו הנתבעת היתה עושה שימוש מושכל בזמן אמת במידע בדבר גניבת זהות הבעלים ע"י אותו גורם זר ולא היתה ממתינה עד יום 30.3.11 מועד בו הודיעה לתובע כי העסקה בוצעה בכרטיס גנוב, לא היה מתרחש מאומה.

העולה מכל האמור, כי הנתבעת שמה מכשול בפני התובע ולא נתנה הצדק סביר למחדליה בדבר אי כשרות של העסקה בזמן אמת. אזי שורת הדין והצדק מחייבת כי הנתבעת תישא בתוצאות שמחדל זה יצר.

לפיכך אני מקבל את התביעה בחלקה, במובן זה שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום העסקה בסך של 5,913 ₪ בלוויית ריבית והפרשי הצמדה מיום 30.3.11 ועד ליום התשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת בתשלום הוצאות התובע בסך של 400 ₪.